הדוח, שנכתב על ידי מכון אהרן למדיניות כלכלית באוניברסיטת רייכמן בשיתוף קרן אדמונד דה רוטשילד, בוחן את הפערים בתעסוקה, בשכר ובאיכות העבודה בין בעלי תואר אקדמי לבעלי השכלה לא־אקדמית בישראל.
המחקר מתבסס על נתוני שוק העבודה, סקרי תעסוקה לאומיים וניתוחים השוואתיים בינלאומיים של ה־OECD ומטרתו להבין כיצד רמות השכלה שונות משפיעות על שכר, יציבות תעסוקתית וניידות חברתית. הדוח מדגיש את תפקיד ההשכלה הגבוהה כגורם מרכזי בהקטנת פערים חברתיים, אך גם מצביע על מגמות מדאיגות של שחיקה בערך התואר ועל פערים מבניים בין קבוצות אוכלוסייה.
• בישראל קיים פער שכר מובהק של כ־35% בין עובדים אקדמאים ללא־אקדמאים.
• תחומי ההנדסה, מדעי המחשב והרפואה מציגים את הפערים הגבוהים ביותר לטובת אקדמאים, בעוד שבתחומי הרוח, החברה והחינוך – התשואה להשכלה מצומצמת.
• מעבר לפערים בשכר, ניכרים פערים באיכות התעסוקה: יציבות, אפשרויות קידום, הכשרות מתמשכות ותנאי עבודה.
• נשים ואוכלוסיות מהפריפריה נהנות פחות מהתשואה להשכלה, בשל שילוב של חסמים מבניים, גיאוגרפיים וחברתיים.
• הפערים בין אקדמאים ללא־אקדמאים תורמים להעמקת אי־השוויון הכלכלי בישראל ודורשים מדיניות ארוכת טווח לפיתוח הון אנושי כולל.
• יש לעודד למידה מתמשכת והכשרות מקצועיות גם בקרב עובדים ללא תואר, כחלק מאסטרטגיה לאומית לפיתוח מיומנויות.
• יש לחזק את מערכת ההשכלה המקצועית והטכנולוגית כנתיב איכותי נוסף להשכלה גבוהה.
• מומלץ לפתח מערכת מידע לאומית אחידה שתמדוד את הקשר בין תחום לימוד, הכנסה וניידות חברתית.
• חשוב לעודד שיתופי פעולה בין הממשלה, האקדמיה והתעשייה ליצירת תמריצים להכשרה עדכנית ומותאמת לצורכי המשק.
• מומלץ להטמיע מדיניות ממוקדת צמצום פערים מגדריים וחברתיים באמצעות תכניות ייעודיות לקידום אוכלוסיות מוחלשות.