זהו הדוח השלישי שנכתב על ידי קרן דביר במסגרת סדרת הדוחות שהוזמנה על ידי מרכז אדמונד דה רוטשילד, העוסקת בשלושת השחקנים המרכזיים במודל ה־Triple Helix – : האקדמיה, המדינה והתעשייה ובתפקידם המשותף בפיתוח ההון האנושי בישראל.
דוח זה מתמקד בתפקידה של התעשייה כשותפה פעילה בעיצוב תהליכי למידה, בהכשרת כוח אדם ובגיבוש מדיניות לקידום מיומנויות עתיד.
הוא מתבסס על דוחות ומחקרים בינלאומיים של ה־OECD , על מסמכי מדיניות אירופיים, ועל דוגמאות ממדינות מובילות (בעיקר גרמניה, הולנד ודנמרק), שבהן למגזר העסקי תפקיד מפתח במערכת החינוך וההכשרה.
המטרה היא להציע עקרונות יישומיים לשילוב מעמיק יותר של התעשייה במערך פיתוח ההון האנושי בישראל.
• במדינות ה־ OECD ניכרת מגמה ברורה של העמקת אחריות המעסיקים בפיתוח מיומנויות, לא רק באמצעות מימון הכשרות אלא בשותפות לתכנון, הוראה והערכה.
• דוגמאות מובילות (כמו גרמניה והולנד) מציגות מודלים של Dual Education הכשרה מקצועית ואקדמית המשלבת לימודים ועבודה בתעשייה כבר במהלך התואר.
• במקומות שבהם קיימים “Industry Councils” או “Skills Partnerships” התעשייה משתתפת בקביעת צרכים, בהגדרת תכניות לימודים ובהערכת תוצאות.
• הדוח מצביע על תרומת התעשייה לא רק בהיבט הכלכלי אלא גם בהיבט הערכי: עיצוב תרבות של למידה מתמשכת, חדשנות, ושותפות חברתית.
• בישראל, למרות נכונות גוברת מצד חברות, עדיין חסרים מנגנונים מוסדיים, תמריצים וסביבת אמון שתאפשר שיתופי פעולה שיטתיים.
• התעשייה יכולה לשמש קטליזטור לשינוי אם תראה בהשכלה הגבוהה לא רק ספקית כוח אדם אלא שותפה לפיתוח עתידי משותף.
• להקים מסגרות שיתופיות (Industry Councils) בכל תחום לימודים, בהשתתפות נציגי מעסיקים, מרצים וסטודנטים.
• לפתח תכניות התמחות, פרויקטים משותפים ומעבדות יישומיות כחלק בלתי נפרד מהתואר.
• לעודד חברות לקחת חלק בעיצוב תוכניות לימודים ובהגדרת מיומנויות עתיד נדרשות.
• ליצור תמריצים הדדיים – לאקדמיה על פתיחת שעריה לשיתופי פעולה, ולתעשייה על השקעה בהכשרה ובחדשנות אנושית.
• לקדם שפה משותפת של צרכים, אתגרים ומיומנויות בין המגזר העסקי למוסדות ההשכלה הגבוהה.
