המחקר, שנערך על ידי נדב כספי עבור מרכז אדמונד דה רוטשילד לחיבור השכלה גבוהה–תעסוקה, בוחן את סוגיית התעסוקה ההולמת בקרב בעלי תואר אקדמי בישראל – כלומר, עד כמה בוגרי מערכת ההשכלה הגבוהה משתלבים בעבודות התואמות את הכשרתם ורמת השכלתם.
הדוח מציג מסגרת מדידה ישראלית חדשה לתעסוקה הולמת, המבוססת על סקירת מדדים בינלאומיים (OECD, Eurostat) ועל ניתוח עומק של נתוני תעסוקה מקומיים. המחקר מעריך את העלות הכלכלית של עיכוב בכניסה למשרות הולמות – הן לפרט והן למשק – ומציע תובנות יישומיות לשיפור המעבר בין אקדמיה לתעסוקה.
• חלק ניכר מבוגרי ההשכלה הגבוהה בישראל אינם משתלבים בתעסוקה הולמת מיד עם סיום לימודיהם, בעיקר בתחומי החברה, החינוך והרוח.
• נרשמים הבדלים ניכרים בין תחומי לימוד: בוגרי הנדסה, מדעי המחשב ורפואה משתלבים מהר יותר ובשכר גבוה יותר לעומת תחומים הומאניים.
• עיכוב של שנתיים-שלוש בכניסה למשרה הולמת גורם לאובדן הכנסה משמעותי לפרט, אך גם לפגיעה בהון האנושי של המשק כולו.
• היעדר חיבור מערכתי בין האקדמיה, המעסיקים ומדיניות המדינה תורם להעמקת הפער בין הכשרה להשמה.
• השוואות בינלאומיות מראות כי ישראל מפגרת אחרי מדינות ה־ OECD ביכולת למנף השכלה אקדמית לכדי תעסוקה איכותית.
• יש לגבש הגדרה מוסכמת וסטנדרטית לתעסוקה הולמת בישראל, שתשמש את המוסדות, המעסיקים והמדינה למדידה ולתכנון.
• חשוב לעודד שיתופי פעולה שיטתיים בין האקדמיה למעסיקים – כבר בשלב ההכשרה – כדי לצמצם את פער הכניסה לתעסוקה הולמת.
• מומלץ לפתח מערכת נתונים לאומית רציפה שתעקוב אחר תעסוקת בוגרים ותאפשר הערכת תשואה חברתית וכלכלית.
• כדאי לתמרץ מוסדות אקדמיים לשלב התנסויות מעשיות והכשרות מקצועיות כחלק אינטגרלי מתכניות הלימודים.
• מומלץ לקדם מדיניות ממשלתית כוללת לפיתוח הון אנושי, שתתייחס לתעסוקה הולמת כמדד איכות לאומי של מערכת ההשכלה הגבוהה.
