מאמר מאת ארז כהן המבוסס על ניתוח נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הבוחן כיצד צעירי דור ה־Z בישראל משתמשים במערכת ההשכלה הגבוהה, באילו תחומים הם בוחרים ללמוד, ומהם הגורמים המשפיעים על החלטתם לפנות או לוותר על תואר אקדמי.
באמצעות ניתוח השוואתי לשנים 2015–2020, המאמר מציג את השינויים בהרכב הדמוגרפי של הסטודנטים ואת האתגרים הניצבים בפני המוסדות האקדמיים בעידן שבו תואר אקדמי כבר אינו מובן מאליו.
• בשנים 2015–2020 חלה ירידה במספר הנרשמים לתואר ראשון, בעיקר בקרב גברים צעירים וצעירים מהפריפריה.
• לעומת זאת, ניכרת עלייה בביקוש לתחומי טכנולוגיה, הנדסה ומדעי הנתונים, לצד ירידה עקבית בתחומי הרוח והחברה.
• חלק ניכר מהצעירים רואים בהשכלה גבוהה כלי למוביליות תעסוקתית בלבד, ולא בהכרח יעד ערכי או תרבותי.
• מוסדות פרטיים ושלוחות בינלאומיות צוברים פופולריות בשל גמישות ארגונית, נגישות גבוהה ולימודים ממוקדי תעסוקה.
• הממצאים מצביעים על פער גובר בין מערכת ההשכלה הגבוהה לציפיות הדור הצעיר, במיוחד סביב חוויית הלמידה והחיבור לשוק העבודה.
• יש לגבש מדיניות מותאמת דור Z – המעניקה מענה לצורך בגמישות, רלוונטיות וחיבור לעולם העבודה.
• לעודד את המוסדות לפתח תכניות קצרות, מודולריות והיברידיות, המשלבות למידה פורמלית ולא־פורמלית.
• לחזק את החיבור בין לימודים לתעסוקה, באמצעות פרויקטים יישומיים, התמחות מעשית ויזמות.
• לפתח אסטרטגיה לאומית לשוויון הזדמנויות שתסגור פערים בין מרכז ופריפריה ותבטיח נגישות רחבה להשכלה איכותית.
• לשים דגש על למידה מתמשכת (Lifelong Learning) כמענה לשוק עבודה דינמי ולצרכים משתנים של צעירים.
